<h1>מרדכי סימן תרע"ג</h1>
<h2>דף טז.</h2>
תני ר' חייא, עדשים שבשולי קדרה כו', פרש"י סומך עליהם בעי"ט, ולא בי"ט עצמו. וכן פסק ר"י דצריך להתנות מעי"ט, ולומר אם אשכח לעשות ערוב תבשילין אסמוך על זה התבשיל, או על שמנונית זה הנגרר מן הסכין. ואשמעינן ר' חייא דהא דתנן (טו ב) עושה תבשיל, ה"מ לכתחילה, אבל בדיעבד היכא דשכח עבדינן כדפר"י. ובירושלמי איכא פלוגתא אם צריך להתנות מעי"ט. ואיכא מאן דאמר שא"צ להתנות מעי"ט. דאמר בירושלמי (מכילתין פ"ב ה"א), ר' חייא רבה סליק לביתיה, וכבר נכנס י"ט, אמרי ליה, אינשי לן לערובי, אמר להון אית הכא טלופחין מאתמול, אמרי ליה אין, ומדקדק לשם, הדא אמרה אפי' מין אחד, פי' שאינו צריך אלא תבשיל אחד שהרי סמך אעדשים לחוד, והדא אמרה שאין צריך להתנות, פי' אע"פ שר' חייא לא התנה עליהן מעי"ט סמך עליהן. אמר רב חסדא תנאי היה לו, פי' התנה עליהן מעי"ט. גם על סמך ה"ר שמואל מבונברוק והתיר לסמוך עליהם בי"ט עצמו בלא תנאי, משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל, כדפי' לעיל.
